התנגדות נפוצה לשיטה של ״ללא ראש״ היא:
"אני לא יכול לראות את הראש שלי, זה נכון, אבל אני יכול לגעת בו, אז יש לי פה ראש!"
בואו נחקור את זה לא דרך ויכוח אלא דרך התנסות ישירה.
כשאני נוגע ב'ראש' שלי אני רואה את האצבעות שלי נעלמות, ולאחר מכן אני חווה את תחושות המגע.
גע ב'ראש' שלך עכשיו. מה אתה חווה?
האם התחושות הללו מתרחשות על פני הראש שלך - ראשים הם דברים מוצקים, צבעוניים, מעוצבים - או במודעות מרווחת?
עבורי הם מתרחשים במודעות מרווחת.
דאגלס הארדינג על הנושא:
"ואם עולה בדעתי שכל זה מאוד ויזואלי, ושאני ממש יכול להרגיש את הדבר המוצק הזה כאן, ממלא את החלל לכאורה במרכז העולם שלי, אז אני מתחיל ללטף ולצבוט ולנגח את הדבר הזה. רק למצוא שזה עדיין לא ״משהו״ בכלל. במקום זאת, אני מוצא רצף של תחושות מגע שאינן מהותיות יותר מהצלילים והריחות והטעמים וכן הלאה, שגם באים והולכים באותו חלל".
כמובן שלמדתי שתחושה מסוימת מתבטאת לאחרים (או לעצמי כשאני מסתכלת במראה) כמו המראה של הפה שלי, נגיד, או האוזן שלי, וכן הלאה. וכמובן שחשוב לדעת זאת. זה אומר שאני מבין שיש מתאם ישיר בין מה שאני מרגיש כאן לבין המראה שלי שם. בלי ההבנה הזו לא יכולתי לתפקד בחברה. אבל ההבנה הזו, ככל שהיא חיונית לחיים בעולם, לא הופכת אותי לדבר כאן במרכז, נפרד מכל דבר אחר.
אם נתוני החושים נמצאים ממש בתוך המוח, אנו מחויבים למסקנה שהם תמיד קטנים יותר מהדברים שאליהם הם שייכים, (או אחרת) שהראש שלנו גדול הרבה יותר ממה שהוא נראה ממגע. ח"ח מחיר
לא רק שאנחנו 'לוקחים על עצמנו' את המראה של מה שאנחנו רואים ושומעים, אלא גם לובשים את המרקם של כל מה שאנחנו נוגעים בו - כפי שאנו יכולים לראות כעת על ידי ביצוע הניסוי המהיר הזה:
הושיטו את האצבע המורה וגעו בכל חפץ או משטח שנמצאים בהישג יד. זה יכול להיות כל דבר - הכיסא, השטיח, הבגדים שלך, כל דבר.
מה ניתן לחוש כאן?
האם מדובר בתחושה של קצה האצבע והחפץ בו נוגעים? או ליתר דיוק, האם קיימת רק תחושה אחת, זו של החפץ בהישג יד? המרקם של הבד, החלקות של העץ. למעשה, האם זה לא נכון לומר שקצה האצבע שלך הפך את עצמו בצורה קסומה לחפץ שאתה נוגע בו? קצה האצבע שלך הוא החפץ הזה! קצה האצבע שלך צריך להיות ריק מעצמו כדי שיוכל לקבל את המרקם של האובייקט. למעשה הדבר נכון לגבי כל העור שלך על כל גופך, וכמובן, לכל החושים שלך.
הנה עוד דרך להראות לעצמנו את הטבע האמיתי והאמיתי שלנו, כלומר, ריקנות שהעולם יתרחש בו.