ניסוי בעיניים סגורות

אנחנו מזמינים אותך לראות את מי שאתה באמת דרך משחק של שאלות ותשובות.  תקרא את השאלה בקול רם, ואז תעצום עיניים ותחקור את החוויה שלך. ואז פקח את העיניים, קרא עוד שאלה, וכן הלאה...

תעצום עיניים.

 לפי החוויה שלך, הנוכחית, לא לפי זיכרון, שמועה או דמיון. 

כמה אתה גדול?

איזה צורה אתה?

האם אתה יכול להיות בכל גודל או צורה?

יש לך גבולות?

האם יש מקום שבו אתה עוצר והעולם מתחיל? או שאין שום דבר שמפריד בינך לבין העולם?

אתה כנראה יכול לשמוע מגוון רחב של צלילים, מרחוקים לקרובים. האם אתה שומע צליל כלשהו בדיוק היכן שאתה נמצא? האם צלילים לא באים והולכים בשתיקה איפה שאתה נמצא?

אתה חווה תחושות כמו חום, אי נוחות, הנאה, נשימה וכן הלאה. האם אלה הופכים אותך ל'משהו' במרכז, מוצק ומוגבל - דבר נפרד מהעולם הסובב אותך? האם יש משהו מוצק ובלתי משתנה במרכז שלך? או האם התחושות הללו באות והולכות בחוסר מודע?

האם האין-דבר הזה לא דומה למסך טלוויזיה במובן זה שאירועים קורים על המסך אך משאירים את המסך עצמו לא מושפע ולא מוגדר? האם צלילים ותחושות לא באים והולכים אבל משאירים את המודעות לא מסומנת?

כמה גדולה היא תחושה? האם זה מגדיר או מגביל אותך?

תדמיין את רגל ימין שלך. תחשוב איך זה נראה. האם התמונה אינה זיכרון, מכיוון שאינך יכול לראות את הרגל שלך כרגע?

אבל מה לגבי התחושה האמיתית של כף הרגל שלך, החוויה שלך ממנה ברגע הנוכחי הזה, תוך הנחת זיכרון בצד? איזה צבע היא התחושה הזו, איזו צורה, איזה גודל?

כמה זה רחוק? (מאיפה?)

איפה בדיוק הגבולות שלו - האם יש לו יתרון ברור?

האם זו התחושה שבה הווייתך נעצרת? האם אתה מוגבל אליו, כלוא בתוכו איכשהו?

האם התחושה הזו לא מתרחשת במודעות חסרת גבולות?

האם אינכם המודעות הזו, ההוויה חסרת הקצוות הזו, שבה מתרחשת התחושה המשתנה הזו, שדי קשה לתאר, וקשה להצמיד אותה?

שימו לב לפעילות מנטלית - למחשבות ולרגשות שלכם.

איפה הם?

האם הם בתוך משהו? או שהם מודעות מבפנים?

האם הם מרכזיים עבורך, או שהם פריפריאליים?

האם הם משאירים זכר כשהם הלכו? האם הם לא באים והולכים על מסך המודעות, בדיוק כפי שצלילים ותחושות באים והולכים, לא משאירים זכר?

אנחנו מזדהים עם המוח שלנו, מאמינים שאנחנו המחשבות והרגשות שלנו. האם המוח שלך כלול במשהו?

תחשוב על שם של עיר.

האם ידעת מה השם הזה הולך להיות לפני שחשבת על זה? מאיפה זה בא? איפה זה קרה? לאן זה הלך?

תחשוב על כוכב לכת. חבר. מדינה. האם המחשבות הללו מתרחשות בתוך כל סוג של מיכל, או שהן מתרחשות במרחב הבלתי מוגבל של מודעות?

אני לא מוצא מוצא, לא מיכל, לא יעד. עבורי הם מגיחים משום מקום - מתוך ההוויה הבלתי ניתנת להגדרה שלי - ללא תצוגה מקדימה, ללא מאמץ, והם מתמוססים בחזרה לתוך ה'כלום' הזה, ולא משאירים חותם על ה'כלום' הזה.

דמיינו את הצבע הכחול. עכשיו הצבע כתום. עכשיו צורה של משולש. איך אתה עושה את זה?

אין לי מושג איך אני עושה את זה. הדברים האלה נראים כמו בקסם.

כמה יצירתי האין-דבר הזה, חוסר המוח הזה כפי שכמה זן בודהיסטים קוראים לזה. בלי מאמץ מחשבות ותמונות צצות משום מקום, בלי תצוגה מקדימה, בלי שאני יודע איך אני עושה את זה.

היו מודעים למה שאתם מרגישים.

זכור איך הרגשת מוקדם יותר באותו היום. או אתמול. זרימת התחושה משתנה כל הזמן.

האם הרגשות שלך מרכזיים אצלך? האם הרגשות שלך משאירים סימנים כלשהם במודעות? האם חוויות קשות פוגעות במרחב?

לא מניסיוני. איפה הרגשות שלי? אני לא מוצא כאן מיכל. המוח שלי רחב ביקום.

ציטוטים

אני באמת רחב אופקים עד כדי כך שהמוח שלי, הרפה ממנו, נדלק ומתמזג עם הסצנה כולה ומקרין אותה. שם זה בא לידי ביטוי. להיות דעתן, צר אופקים, בלחץ, מדוכא, מודחק - כל מחלות הנפש כאלה נובעות מהעקירה שלה והדחיסה הנובעת מכך. ניתן בחזרה לעולם, חזר למקום ממנו הגיע, הוא מתרחב ומתאושש. בגדול שוב, הוא גדול ונדיב לאין שיעור. (תסתכל בעצמך) דאגלס הארדינג

אלוהים הוא השומע, ועל ידי ייחוס יכולת זו לעצמך אתה חירש. הפכת לעיוור על ידי ייחוס ראייה לעצמך. כאשר הוא שמיעתך וראייתך, אז תשמע רק אותו ותראה רק אותו. אבן אשיר

כדי להוכיח שהמוח שלך הוא המוח הבודהה, שימו לב איך כל מה שאני אומר כאן נכנס אליכם מבלי שחסר לכם דבר אחד, למרות שאני לא מנסה לדחוף אותו לתוכם. המוח של הבודהה צלול פי עשרת אלפים ממראה, ומופלא יותר באופן בלתי ניתן לביטוי. Bankei

הבהירות הזו כה גדולה עד שהמהרהר האוהב, באדמה שבה הוא נח, אינו רואה ואינו מרגיש אלא אור בלתי מובן; ובאמצעות העירום הפשוט הזה המקיף את כל הדברים, הוא מוצא את עצמו, ומרגיש את עצמו, להיות אותו אור שלפיו הוא רואה, ותו לא. רויסברוק

אני בעל עוצמה בלתי נתפסת; בלי עיניים אני רואה; בלי אוזניים אני שומע. Kaivalya Upanishad

איך יכולה להיות תפיסה כשלא מתמודדים עם כלום? טבעה של התפיסה בהיותנו נצחי, אנו ממשיכים לתפוס אם חפצים קיימים או לא. בכך אנו מבינים שבעוד שאובייקטים מופיעים ונעלמים באופן טבעי, טבע הראייה אינו עושה אף אחד מהדברים הללו; וזה אותו הדבר עם שאר החושים שלך. טבעה של השמיעה בהיותנו נצחי, אנו ממשיכים לשמוע אם יש צלילים או לא. אם זה כך, מי או מה הוא השומע? הטבע שלך הוא השומע. הוי-האי

תפיסה שאין מה לתפוס - כלומר נירוונה, הידועה גם בשם גאולה. סוטרה סורנגמה

אתה כמו תעתוע במדבר, שהאדם הצמא חושב שהוא מים; אבל כשהוא מגיע לזה הוא מגלה שזה כלום. ובמקום שהוא חשב שזה, שם הוא מוצא את אלוהים. באופן דומה, אם היית בודק את עצמך, היית מוצא שזה כלום, ובמקום זאת היית מוצא את אלוהים. זאת אומרת, היית מוצא את ה' במקום עצמך, ולא היה נשאר ממך אלא שם בלי צורה. אל עלאווי

כשנהרות מאבדים שם וצורה בים, חכמים מאבדים שם וצורה באלוהים, נוצצים מעבר לכל מרחק. מונדקה אופנישאד

יש למחוק את הרעיון שלאדם יש גוף נבדל מנפשו; את זה אעשה על ידי... המסת משטחים לכאורה, והצגת האינסופי שהיה מוסתר. בלייק

האדם החיצוני והפנימי שונים כמו הארץ והשמים. אקהארט

ישוע אמר: מה שאני עכשיו נראה, זה לא אני... וכך אני אומר, מפריד את הגבריות. מעשי יוחנן