הקו התחתון

ברור שבשביל אחרים אתה עם ראש! אתה גם עומד כמו כולם - הראש שלך למעלה, אז החזה, הבטן והכי למטה הרגליים.

אבל נסה לבחון רגע את נקודת המבט שלך. האם אתה שומה מהתיאור הזה?

אני כן. מזווית הראייה שלי אין לגוף שלי ראש. האמת שאם מסתכלים ממש טוב שמים לב שגם הרגליים הפוכות, כפות הרגליים בחוויה שלי נמצאות לא למטה אלא ממש למעלה בקצה העליון של שדה הראייה שלי, מעל לשאר הגוף שלי.

מתחת לכפות הרגליים שלי אני רואה את שאר הרגליים שלי הבטן שלי והחזה שלי שלאט לאט מתפוגג. 

איפה שהחזה שלי מתפוגג נמצא ״הקו התחתון״ (בתמונה תוכלו לראות את זה ״The bottom line").

מה אני מוצא מתחת לקו התחתון? החזה שלי מתפוגג לתוך שום דבר! 

תהום עצומה - חסרת גבולות וריקה. 

עם זאת, החלל הזה לא בדיוק ריק - הוא אפילו מלא. אבל מלא במה?

הוא מלא עם כל הדברים שמעל הקו התחתון. 

תבחנו בעצמכם. האם גם הגוף שלכם חסר ראש?

האם הרגליים שלכם נמצאות (בחוויה הישירה שלכם) בקצה העליון של שדה הראייה שלכם, והחזה למטה? אם כן הגוף שלכם הפוך!

עכשיו אבקש ממכם להפנות את תשומת הלב שלכם למטה לאיזור שהגוף מתפוגג - מה יש מתחת לקו הזה? ומה מעל הקו?

במפה הזאת דאגלאס הארדינג הראה שמעל לקו התחתון נמצא כל העולם. מעל הקו התחתון, באזור הקרוב ביותר, נמצא הגוף חסר הראש שלנו. מעבר לגופנו ללא הראש נמצאים אנשים אחרים, כולל הדמות שלך במראה, ומעבר לקו הזה נמצאים שאר החיים והפלנטה, מעבר לזה פלנטות אחרות, כוכבים וגלקסיות... כל היקום נמצא מעל הקו התחתון!

להיות ״מואר״או ״ער״ זה לא להתעלם מהתעלומה שנמצאת שם, מתחת לקו התחתון. לא להתעלם מהכלום הזה. זה לראות ולחוות את מה שאתה באמת - החלל שממנו העולם נוצר כמו גייזר שיוצא מהאדמה. למרות שהמהות שלך היא לא משהו מוחשי, היא עולה בכל הדברים.

מנקודת המבט הזו של גוף ראשון, מזווית הראייה האישית שלי, אני בורא את את העולם. אני עושה את זה בלי לדעת איך אני עושה את זה, בלי מאמץ ובלי לדעת מה הולך להיווצר מתוך הקו התחתון. תסתכלו! הרגע הזה מתפוצץ לקיום מתוככם.

לחיות את החיים מזווית הראייה שלנו בגוף ראשון

להיות מודע למה שמתחת לקו התחתון שלך ומה שמעל לקו התחתון שלך זה להיות מודע ולחיות שונה לגמרי מפשוט לחיות ״חיים רגילים״. זה, באופן די מדהים, לחיות חיים של אל. כמובן שהדרך לחיות ככה היא פנימית ולא חיצונית - אף אחד אחר לא יכול לראות את הקו התחתון חוץ ממך, אף אחד לא רואה אותך מייצר את העולם מכלום! אתה גם מודע לגמרי שבשביל אחרים אתה לא אלוהים! אתה לא מתבלבל בין הזהות שלך בחברה, איך שאתה נראה לאנשים אחרים, עם הזהות האמיתית שלך.

אבל איזה מהזהויות הללו היא האמיתית? זאת שנראית לעולם או זאת שאתה חווה מגוף ראשון?

התשובה היא שאתה מודע לשניהם. אתה מגיב לסיטואציות בצורה שונה כי אתה יודע שאתה מייצר כל סיטואציה בעצמך. תגלה בעצמך איך אתה מגיב לסיטואציות לאחר שאתה מודע לקו התחתון. 

אפשר לסכם את התובנה של לחיות את החיים מהזווית שלנו בגוף ראשון כך: אתה לא חושב שאתה מוצר של העולם, קטן ומוגבל, קורבן של הנסיבות של החיים אלא אתה המקור של כל מה שנוצר ברגע זה, המקור של החיים. להיות מודע לזה עושה את כל ההבדל. 

קחו לדוגמא ביטחון עצמי. מה יכול להשפיע לטובה יותר על ביטחון עצמי מלגלות שאתה לא קטן ומוגבל אלא היוצר של כל העולם? שיש לך את הכוח הזה בתוכך? גילוי שכזה, טבעי שילווה בצניעות ובקבלה עצמית, כי למרות שאתה מודע לכוח העצום שלך, האגו שלך (מי שאחרים רואים אותך) לא יכול לקחת על זה קרדיט. אני זוכר שדאגלס הארדינג העביר קורס לקבוצה של ילדים. הוא ציטט את מייסטר אקהרט שאמר - ״אלוהים בפנים, אני בחוץ״.

ציטוטים:

האדם הוא למראית עין נגזרת של העולם, אך מטבעו הוא המקור של העולם. רומי.

לנשמה יש אור בתוכה שדרך האור היא מייצרת את כל הדברים. מייסטר אקהרט. 

מי שמוצא (אהבה), לא מוצא כלום ומוצא הכל; זה בטוח. אבל איך הוא לא מוצא כלום? אני אגיד לך איך. מי שמוצא אותה, מוצא תהום על-חושית על-טבעית, שאין לה קרקע או תהום לעמוד עליה, שאין מקום לגור בה; והוא גם מצא משהו ששום דבר לא דומה לו, ולכן ניתן להשוות אותו לשום דבר. כי היא עמוקה יותר מכל דבר, והיא כאין וכאפס ביחס לכל הדברים, כיון שאינה מובנת על ידי אף אחד מהם. ובגלל שהיא כלום בהתאמה, לכן היא חופשית מכל הדברים; והיא רק הטוב, שאדם אינו יכול לבטא או לבטא את מה שהוא; אין שום דבר שניתן להשוות אליו, לבטא אותו באמצעותו. ג׳ייקוב בוהמי.