ניסוי הקלפים

חלק ראשון - המראה

ריצ'רד: אנחנו הולכים לעשות את ניסוי הקלפים. האם לכולם יש כרטיס עם חור?

החזק את הכרטיס שלך באורך זרוע והסתכל במראה  - אתה רואה את הפנים שלך שם. המראה מגלה שתי אמיתות. האמת הראשונה היא איך אתה נראה ביום ראשון בבוקר! אני בטוח שכולכם שמחים לראות שם פנים בהירות ורעננות... האמת השנייה היא היכן נמצאת התמונה הזו, היכן הפרצוף הזה נמצא - האם זה לא בחוץ במראה, בקצה הרחוק של זרועכם? אני לא רואה פה פנים בקצה הקרוב של זרועי.

המראה מראה לך איך אתה נראה באורך זרוע. זה בערך מה שאחרים רואים כשהם מסתכלים עליך מהמרחק הזה.

הביאו את המראה  לאמצע הדרך אליכם.

זאת הנראות שלך מהמרחק הזה

תקרב את זה - אתה רואה עין ענקית. צור קשר עם המראה - אתה רואה טשטוש. כעת הזיזו את המראה בחזרה למרחק הזרוע.

מי מההופעות האלה אתה? ובכן, כולם. כל אחד הוא אתה מטווח אחר. המראה שלך מראה לך שהנראות שלך משתנה עם המרחק.

הנח את הכרטיס לרגע.

אם היינו יכולים למקם מראה באורך מלא בצד השני של החדר היית רואה את כל הגוף שלך שם. המראה תעזור לך לראות את עצמך מהטווח הזה. מה שתראה שם יהיה דומה לאופן שבו אתה נראה לאחרים בטווח הזה.

דמיינו לעצמכם מראה ענקית בשמיים —הייתם רואים שם את ישראל. זה המראה שלך בטווח הזה - הפנים האורבניות שלך, הגוף האורבני שלך. אתה צריך את השכבה הזאת - "אתה צריך את מערכות המים והביוב, רשת החשמל, הכבישים והמבנים... אנחנו לא יכולים להתקיים כפרטים בלי הגוף הגדול הזה. דמיינו לעצמכם הסתכלות במראה גדולה עוד יותר רחוקה יותר, נגיד על הירח - הייתם רואים את כדור הארץ שם. אלו הפנים הפלנטריות שלך - המתבטאות בטווח הזה. בטווח הקרוב הזה יש לך פנים אנושיות, בטווח הרחוק הזה יש לך פנים פלנטריות. שניהם הפנים שלך. בדרך כלל אנחנו לא חושבים ככה אבל זה הגיוני לחשוב ככה. זה גם די נפלא שיש להם פנים פלנטריות, גוף פלנטרי. יש לך גם גוף סולארי. מכמה שנות אור אתה כוכב! אפילו רחוק יותר יש לך גוף גלקטי. למה שלא תגידו כן לגוף היפהפה רב הרמות שלכם?

ואז השאלה היא, 'מה עומד במרכז כל הרבדים האלה?' במילים אחרות, 'מי אני באמת? מה אני בסנטר, במרחק אפס?״ מישהו סיפר לי על שיר ישן שבו הזמרת שרה משהו כמו, ״הייתי בלונדון ובניו יורק ובפריז ובסידני אבל אף פעם לא הייתי אצלי. ובכן, הסדנה הזו עוסקת בביקור אצלי.

מדוע חשוב 'לבקר אותי' —להסתכל על עצמי מחדש? כי אתה הכלי שלך לחיים. אם יש לך עבודה לעשות, חשוב שיהיה לך את הכלי המתאים. זה לא טוב להרים מסור אם אתה רוצה לדפוק מסמר. סביר להניח שתפגע בעצמך. באותו אופן, אם אתה טועה לגבי הזהות שלך, הכלי שלך לחיות, זה לא מפתיע אם הטעות שלך פוגעת בך ובאחרים. אז לגלות מי אתה באמת חשוב. אז הנקודה היא לחיות במודע מתוך המציאות שלך - לא לזכור אותה, או פשוט לבדר את הרעיון של העצמי שלך, או להאמין בו, או לרצות שזה יהיה אמיתי אלא בעצם לחיות אותו כמציאות. זה העניין - לחיות את זה עושה את כל ההבדל.

השאלה שאנו שואלים היום היא, 'מה הכלי שלי, הכלי שלי לחיים? מי נמצא במרכז כל השכבות שלי?״ המראה ואנשים אחרים יכולים להגיד לך מה אתה מרחוק — הגוף היפה הרב-שכבתי שלך — אבל הם לא יכולים להגיד לך מה אתה במרכז כי הם לא יכולים להגיע לשם. אבל אתה נמצא במרכז שלך אז אתה ממוקם בצורה מושלמת לראות מה אתה שם. זה סוד שמור היטב. אבל כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לחשוף את הסוד הזה ולראות מה אנחנו במרכז זה להסתכל שם, ובזה עוסקים הניסויים האלה.

חלק 2 - החור

תסתכל על החור בכרטיס. זה חור עגול. בגלל שזה חור אתה יכול להכניס כל דבר בתוכו. שימו לב מה נמצא בתוך החור עכשיו -  חלק מהחדר. שאר החדר נמצא מחוץ לקצה הכרטיס.

עכשיו הביאו את החור בערך באמצע הדרך אליכם ושימו לב למה שקורה - הוא נעשה גדול יותר. יותר מהחדר נכנס לתוכו. תקרבו יותר וזה נעשה אפילו עוד יותר גדול. המשיכו להזיז אותו אליכם וצפו במה שקורה - הצדדים של החור מתרחבים זה מזה, החלק העליון והתחתון ואז נעלמים.

ואז בסופו של דבר, כאשר אתה שם אותו ישר, הכרטיס נעלם לחלוטין ואין גבול לחור. האם זה נכון?

אין גבול! זה עתה הדרכת את תשומת לבך כל הדרך הביתה אל המרחב הפתוח הזה - המרחב הפתוח הזה שכולו הכל.

שמור על הכרטיס שלך והסתכל סביב על האנשים האחרים כאן. לכולם יש כרטיסים שממסגרים את הפנים שלהם וכולם נראים מטופשים, לא? אבל יש אחד בחדר שלא הוסגר, שלא נראה מטופש.

ג'פרי: מה שמסודר הוא הניגוד המדהים הזה בין החורים בכרטיסים של אנשים אחרים שמתמלאים בדברים מוצקים - "הפנים שלהם" - ושלי שהוא כלום, שהוא ריק. ראוי לציון.

ריצ'רד: ניגוד מוחלט. איזה מזל יש להיות זה שלא מלא! איזה מזל! יש רק אחד שיכול לעבור דרך דלת הקסם הזו לגן עדן. רק אחד. אתה לא יכול להגיע לגן עדן בהיותך אדם, אתה יכול להגיע לגן עדן רק בהיותך אלוהים. רק אלוהים חי בגן עדן. ובכן, זו מטאפורה, דרך ציורית לנסח את זה. החזיק את הכרטיס החוצה שוב. מי יכול לעבור דרך דלת הקסם הזו לגן עדן חסר גבולות? הביאו את הכרטיס אליכם והרכיבו אותו. מי עבר לתוך המרחב חסר הגבולות הזה, לתוך היכולת הזו שמכילה את היקום המפואר הזה? רק שום דבר לא עובר. רק אתה עובר. האחרים, הפרצופים האלה, לא עוברים. הם נתקעים שם בפתח.

איילין: זו הסיבה שהמילה 'עצום' משמשת אותי לעתים קרובות כל כך כי היא עצומה!

ריצ'רד: כן, זו מילה טובה לזה.

פתח ללא תנאי

בואו נעשה את הניסוי הזה שוב. תסתכל על החור. זה חור עגול. זה די קטן. בגלל שהוא ריק אתה יכול למלא אותו בכל דבר. אני מתאים את הרצפה לתוכה, אבל עכשיו אני מכניס לתוכה אדם, עכשיו תמונה. זה לא מסרב לכלום. זה לא אומר 'לא' לכלום. זה לא אומר, 'אני אגיד 'כן' לרצפה אלא 'לא' לכיסא הזה.' הוא בנוי פתוח. פתוח ללא תנאי.

כל מה שנותר הוא המרחב חסר הגבולות הזה. אתם רואים שהמרחב שבו אתם נמצאים פתוח ללא תנאי. אתה פתוח ללא תנאי לכל מה שאתה חווה.

עכשיו תוריד את הכרטיס. אתה עדיין פתוח ללא תנאי.

  המסע הביתה

אנחנו נעשה את הניסוי הזה פעם נוספת. זהו מסע ייחודי - מאזור המראה שלך אל המציאות שלך. אתה נוסע הביתה למי שאתה באמת. לאט לאט תשים את הכרטיס. כשאתם צופים בחור המתקרב אליכם, אתם מזיזים את תשומת הלב שלכם איתו, חזרה לעבר המקום שממנו אתם מביטים. המשך לחפש. לא אכפת לך מה אנשים אחרים רואים, הם שם בחוץ מסתכלים על המראה שלך בעוד שאתה כאן מסתכל על המציאות שלך. כשאתה מביא את תשומת הלב שלך כל הדרך הביתה עם הכרטיס, אתה רואה שאתה לא נראה לך טיפש. אתה יודע שאתה נראה מטופש לאחרים שם בחוץ אבל כאן אתה נקי, ברור, פתוח, חופשי, חסר גבולות, מלא בכל. אל תדברו מתוך המרחב שלכם, העצומות שלכם, האלמוות שלכם, העושר שלכם. אל תיתן לאחרים להוציא אותך מהאצילות המדהימה שלך. העצמי האמיתי שלך הוא חסר גבולות, נצחי, עשיר, חזק, יפה. מדברים עלינו מהאמת, אנחנו נותנים את הכוח שלנו, אנחנו נותנים לאחרים להגיד לנו מי אנחנו. עכשיו אנחנו לוקחים בחזרה את הכוח שלנו בדרך הפשוטה ביותר - פשוט על ידי התבוננות וממשיכים להסתכל. אתה מאזן בין המשוב שאתה מקבל מאחרים לבין החוויה שלך לגבי מי שאתה באמת. אתה פתוח. שום דבר לא נדבק. אם מישהו אומר שאתה נראה מטופש, עכשיו אתה יכול לומר, 'טוב אני נראה לך טיפש שם, אבל כאן אני לא נראה מטופש. מה שאתה אומר עלי לא נדבק כאן.’ האם זה נכון?

להלן קטע מתוך הספר הקטן של חיים ומוות מאת דאגלס הארדינג. הארדינג משתמש בניסוי הקלפים כדי להדגיש את האלמוות שלנו.

לובשים אלמוות

צרו שני חורים לא שווים בכרטיס והרכיבו מראה מאחורי הקטן. (מראה תיק יד היא אידיאלית.) [ראה תמונה למעלה למראה הכרטיס.]

החזיקו את הכרטיס באורך זרוע והשוו את הדיוקנאות האלטרנטיביים הללו של עצמכם - פנים וללא פנים.

ראו עד כמה הילד הקטן מלא בעצמו ובחייו שלו - ולכן מזדקן ומת.

ראה כמה ריק מעצמו ומחייו הוא הגדול וכמה מלא באחרים - ולכן חסר גיל וחסר מוות.

מהי התמונה האמיתית שלך כפי שאתה, איפה אתה?

נסה אותם ותראה. שים את החור-בכרטיס הזה מאוד מאוד לאט כמו מסכה, צופה במה שקורה לתוכן שלה ולקצוות שלה...

ראה כיצד ה-Big One הופך גדול יותר ויותר עד שהוא חסר גיל ולעולם כולו, בעוד שהקטן נהיה מעורפל יותר ויותר עד שהוא נעלם בנקודת המגע.

החזק את הקלף במקומו בזמן שאתה נהנה לאחר שראית את התמותה ולבש את האלמוות שהיה שלך כל הזמן.

המשך להחזיק את הכרטיס במצב...

לקטן הזה שם במראה היה שם, כתובת ומספר טלפון, עבודה, מין ומצב משפחתי, גיל, לאום... היו לו כל מיני תפקודים גופניים ונפשיים כלליים שקבעו את הקבוצה האתנית שלו. המינים והסוגים היו, וכל מיני סוגים מסוימים שקבעו את זהותו הייחודית בתוך הקבוצה. ובהתאם לכל זה, היו לזה התחלה וסוף, יום הולדת ו - מתקרב - יום מוות.

ואף אחד מהמערך העצום של מאפיינים ותפקודים לא עמד בבדיקה מדוקדקת. כל זה נעלם בדרך פנימה, והותיר אותך חופשי לחלוטין מכל דבר מסוג זה, מכל דבר משלך, ובוודאי מכל דבר משלך שהוא מתכלה.

אכן לבשתם אלמוות.