ניסוי הקלפים

חלק ראשון - המראה

ריצ'רד: אנחנו הולכים לעשות את ניסוי הקלפים. האם לכולם יש כרטיס עם חור?

החזיקו את הכרטיס שלכם באורך זרוע והסתכלו במראה  - אתם רואים את הפנים שלכם שם. המראה מגלה שתי אמיתות. האמת הראשונה היא איך אתם נראים ביום ראשון בבוקר! אני בטוח שכולכם שמחים לראות שם פנים בהירות ורעננות... האמת השנייה היא היכן נמצאת התמונה הזו, היכן הפרצוף הזה נמצא - האם זה לא בחוץ במראה, בקצה הרחוק של זרועכם? אני לא רואה פה פנים בקצה הקרוב של זרועי.

המראה מראה לכם איך אתם נראים באורך זרוע. זה בערך מה שאחרים רואים כשהם מסתכלים עליכם מהמרחק הזה.

הביאו את המראה  לאמצע הדרך אליכם.

זאת הנראות שלך מהמרחק הזה

תקרבו את זה - אתם רואים עין ענקית. צרו קשר עם המראה - אתם רואים טשטוש. כעת הזיזו את המראה בחזרה למרחק הזרוע.

מי מההופעות האלה היא אתם? ובכן, כולן. כל אחת היא אתם מטווח אחר. המראה שלכם מראה לכם שהנראות שלכם משתנה עם המרחק.

הניחו את המראה לרגע.

אם היינו יכולים למקם מראה באורך מלא בצד השני של החדר הייתם רואים את כל הגוף שלכם שם. המראה תעזור לכם לראות את עצמכם מהטווח הזה. מה שתראו שם יהיה דומה לאופן שבו אתם נראים לאחרים בטווח הזה.

דמיינו לעצמכם מראה ענקית בשמיים — הייתם רואים שם את ישראל. זה המראה שלכם בטווח הזה - הפנים האורבניות שלכם, הגוף האורבני שלכם. אתם צריכים את השכבה הזאת - אתם צריכים את מערכות המים והביוב, רשת החשמל, הכבישים והמבנים... אנחנו לא יכולים להתקיים כפרטים בלי הגוף הגדול הזה. דמיינו לעצמכם הסתכלות במראה גדולה עוד יותר רחוקה יותר, נגיד על הירח - הייתם רואים את כדור הארץ שם. אלו הפנים הפלנטריות שלכם - המתבטאות בטווח הזה. בטווח הקרוב הזה יש לכם פנים אנושיות, בטווח הרחוק הזה יש לכם פנים פלנטריות. שניהם הפנים שלכם. בדרך כלל אנחנו לא חושבים ככה אבל זה הגיוני לחשוב ככה. זה גם די נפלא שיש לנו פנים פלנטריות, גוף פלנטרי. יש לכם גם גוף סולארי. מכמה שנות אור אתם כוכב! אפילו רחוק יותר יש לכם גוף גלקטי. למה שלא תגידו כן לגוף היפהפה רב הרמות שלכם?

קרול: אם אתם קמים בבוקר עם שיער רע אתם יכולים פשוט להגיד שאתם כוכב!

ריצ'רד: כן! זה משעשע וגם יפה. וזה גם נכון. המראה היא חברה. היא מראה לכם מה אתם, לא רק ממרחק זרוע אלא, לפחות בתיאוריה, ממרחקים גדולים יותר או קרובים יותר. זה עוזר לנו לראות את הגוף הרב שכבתי היפה הזה שיש לנו.

ואז השאלה היא, 'מה עומד במרכז כל הרבדים האלה?' במילים אחרות, 'מי אני באמת? מה אני במרכז, במרחק אפס?״ מישהו סיפר לי על שיר ישן שבו הזמרת שרה משהו כמו, ״הייתי בלונדון ובניו יורק ובפריז ובסידני אבל אף פעם לא הייתי אצלי". ובכן, הסדנה הזו עוסקת בביקור אצלי.

מדוע חשוב 'לבקר אותי' —להסתכל על עצמי מחדש? כי אתם הכלי שלכם לחיים. אם יש לכם עבודה לעשות, חשוב שיהיה לכם את הכלי המתאים. זה לא טוב להרים מסור אם אתם רוצים לדפוק מסמר. סביר להניח שתיפגעו. באותו אופן, אם אתם טועים לגבי הזהות שלכם, הכלי שלכם לחיות, זה לא מפתיע אם הטעות שלכם פוגעת בכם ובאחרים. אז לגלות מי אתם זה באמת חשוב. הנקודה היא לחיות במודע מתוך המציאות שלכם - לא לזכור אותה, או פשוט לבדר את עצמכם עם הרעיון הזה, או להאמין בו, או לרצות שזה יהיה אמיתי אלא בעצם לחיות אותו כמציאות. זה העניין - לחיות את זה עושה את כל ההבדל.

השאלה שאנו שואלים היום היא, 'מה הכלי שלי, הכלי שלי לחיים? מי נמצא במרכז כל השכבות שלי?״ המראה ואנשים אחרים יכולים להגיד לכם מי אתם מרחוק — הגוף היפה הרב-שכבתי שלכם — אבל הם לא יכולים להגיד לך מי אתם במרכז כי הם לא יכולים להגיע לשם. אבל אתם נמצאים במרכז שלכם אז אתם ממוקמים במקום המושלם לראות מי אתם שם. זה סוד שמור היטב. אבל כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לחשוף את הסוד הזה ולראות מה אנחנו במרכז זה להסתכל שם, ובזה עוסקים הניסויים האלה.

חלק 2 - החור

תסתכלו על החור בכרטיס. זה חור עגול. בגלל שזה חור אתם יכולים להכניס כל דבר בתוכו. שימו לב מה נמצא בתוך החור עכשיו -  חלק מהחדר. שאר החדר נמצא מחוץ לקצה הכרטיס.

עכשיו הביאו את החור בערך לאמצע הדרך אליכם ושימו לב למה שקורה - הוא נעשה גדול יותר. יותר מהחדר נכנס לתוכו. תקרבו יותר וזה נעשה אפילו עוד יותר גדול. המשיכו להזיז אותו אליכם וצפו במה שקורה - הצדדים של החור מתרחקים זה מזה, החלק העליון והתחתון גם כן, ולבסוף כולם נעלמים.

בסופו של דבר, כאשר אתם שמים את החוק על הראש שלכם, הכרטיס נעלם לחלוטין ואין גבול לחור. האם זה נכון?

אין גבול! זה עתה הפניתם את תשומת לבכם כל הדרך הביתה אל המרחב הפתוח הזה - המרחב הפתוח הזה שכולו הכל.

שמרו על הכרטיס שלכם והסתכלו סביב על האנשים האחרים כאן. לכולם יש כרטיסים שממסגרים את הפנים שלהם וכולם נראים מטופשים, לא? אבל יש אחד בחדר שלא הוסגר, שלא נראה מטופש.

ג'פרי: מה שמעניין הוא הניגוד המדהים הזה בין החורים בכרטיסים של אנשים אחרים שמתמלאים בדברים מוצקים - "הפנים שלהם" - ושלי שהוא כלום, שהוא ריק. 

ריצ'רד: ניגוד מוחלט. איזה מזל יש להיות זה שלא מלא! איזה מזל! יש רק אחד שיכול לעבור דרך דלת הקסם הזו לגן עדן. רק אחד. אי אפשר להגיע לגן עדן בהיותך אדם, אפשר להגיע לגן עדן רק בהיותך אלוהים. רק אלוהים חי בגן עדן. ובכן, זו מטאפורה, דרך ציורית לנסח את זה. החזיקו את הכרטיס רחוק מכם שוב. מי יכול לעבור דרך דלת הקסם הזו לגן עדן חסר גבולות? הביאו את הכרטיס אליכם והרכיבו אותו. מי עבר לתוך המרחב חסר הגבולות הזה, לתוך היכולת הזו שמכילה את היקום המפואר הזה? רק שום דבר לא עובר. רק אתה עובר. האחרים, הפרצופים האלה, לא עוברים. הם נתקעים שם בפתח.

איילין: זו הסיבה שהמילה 'עצום' משמשת כל כך הרבה לתיאור המרחב הזה. הוא באמת עצום! אין גבולות!

ריצ'רד: כן, זו מילה טובה לזה.

פתח ללא תנאי

בואו נעשה את הניסוי הזה שוב. תסתכלו על החור. זה חור עגול ודי קטן. בגלל שהוא ריק אתם יכולים למלא אותו בכל דבר. אני מתאים את הרצפה לתוכו, אבל עכשיו אני מכניס לתוכה אדם, עכשיו תמונה. זה לא מסרב לכלום. זה לא אומר 'לא' לכלום. זה לא אומר, 'אני אגיד 'כן' לרצפה אלא 'לא' לכיסא הזה.' החור בנוי פתוח. פתוח ללא תנאי.

כל מה שנותר הוא המרחב חסר הגבולות הזה. אתם רואים שהמרחב שבו אתם נמצאים פתוח ללא תנאי. אתם פתוחים ללא תנאי לכל מה שאתם חווים.

עכשיו תורידו את הכרטיס. אתם עדיין פתוחים ללא תנאי.

  המסע הביתה

אנחנו נעשה את הניסוי הזה פעם נוספת. זהו מסע ייחודי - מאזור המראה שלכם אל המציאות שלכם. אתם נוסעים הביתה למי שאתם באמת. לאט לאט תלבשו את הכרטיס. כשאתם צופים בחור המתקרב אליכם, אתם מזיזים את תשומת הלב שלכם איתו, חזרה לעבר המקום שממנו אתם מביטים. המשיכו לחפש. לא אכפת לכם מה אנשים אחרים רואים, הם שם בחוץ מסתכלים על המראה שלכם בעוד שאתם כאן מסתכלים על המציאות שלכם. כשאתם מביאים את תשומת הלב שלכם כל הדרך הביתה עם הכרטיס, אתם רואים שאתם לא נראים מטופשים. אתם יודעים שאתם נראים מטופשים לאחרים שם בחוץ אבל כאן אתם נקיים, ברורים, פתוחים, חופשיים, חסרי גבולות, מלאים בכל. אל תתנו לאחרים להסב את תשומת ליבכם מהמרחב שלכם, העוצמות שלכם, האלמוות שלכם, העושר שלכם. אל תיתן לאחרים להוציא אתכם מהאצילות המדהימה שלכם. העצמי האמיתי שלכם הוא חסר גבולות, נצחי, עשיר, חזק, יפה. לעתים אנחנו נותנים לאחרים להגיד לנו מי אנחנו. עכשיו אנחנו לוקחים בחזרה את הכוח שלנו בדרך הפשוטה ביותר - פשוט על ידי התבוננות. אתם מאזנים בין המשוב שאתם מקבלים מאחרים לבין החוויה שלכם לגבי מי שאתם באמת. אתם פתוחים. שום דבר לא נדבק. אם מישהו אומר שאתם נראים מטופשים, עכשיו אתם יכולים לומר, 'טוב אנחנו נראים לך מטופשים שם, אבל כאן אנחנו לא נראים מטופשים. מה שאתה אומר עלינו לא נדבק כאן.’ האם זה נכון?

__________________________________________________

להלן קטע מתוך הספר הקטן של חיים ומוות מאת דאגלס הארדינג. הארדינג משתמש בניסוי הקלפים כדי להדגיש את האלמוות שלנו.

לובשים אלמוות

להלן קטע מתוך הספר הקטן של חיים ומוות מאת דאגלס הארדינג. הארדינג משתמש בניסוי הקלפים כדי להדגיש את האלמוות שלנו.

לובשים אלמוות

צרו שני חורים לא שווים בכרטיס והרכיבו מראה מאחורי הקטן. (מראת תיק יד היא אידיאלית.) [ראה תמונה למעלה]

החזיקו את הכרטיס באורך זרוע והשוו את הדיוקנאות האלטרנטיביים הללו של עצמכם - פנים וללא פנים.

ראו עד כמה הילד הקטן מלא בעצמו ובחייו שלו - ולכן מזדקן ומת.

ראה כמה ריק מעצמו ומחייו הוא הגדול וכמה מלא באחרים - ולכן חסר גיל וחסר מוות.

מהי התמונה האמיתית שלכם כפי שאתם, איפה אתם?

נסו אתם ותראו. ליבשו את החור כמו מסכה וצפו מה שקורה לתוכן שלה ולקצוות. ראו כיצד הפנים הקטנים שלכם במראה נהיים מעורפלים עד שהם נעלמים, בעוד שהאני הגדול שאתם, בחור הופך גדול יותר ויותר עד שהוא העולם כולו.

החזיקו את הקלף במקומו בזמן שאתם נהנים לאחר שראיתם את התמותה ולבשתם את האלמוות שהיה שלכם כל הזמן.

לקטן הזה שם במראה היה שם, כתובת ומספר טלפון, עבודה, מין ומצב משפחתי, גיל, לאום... היו לו כל מיני תפקודים גופניים ונפשיים כלליים שקבעו את הקבוצה האתנית שלו. המינים והסוגים היו, וכל מיני סוגים מסוימים שקבעו את זהותו הייחודית בתוך הקבוצה. ובהתאם לכל זה, היו לזה התחלה וסוף, יום הולדת ו - מתקרב - יום מוות.

ואף אחד מהמערך העצום של המאפיינים והתפקודים האלה לא עמד בבדיקה מדוקדקת. כל זה נעלם בדרך פנימה, והותיר אתכם חופשיים לחלוטין מכל דבר מסוג זה. בוודאי מכל דבר מתכלה.

אכן לבשתם אלמוות.