הצהצבעה דו-כיוונית

תצתצביע עם אצבע מורה אחת החוצה אל העולם, ועם האצבע המורה השניה תצביע פנימה לאיפה שהפרצוף שלך.

האצבע שמצביעה החוצה מצביעה לבליל של צבעים וצורות. זה ממש תמונה מורכבת. ככל שאתם משקיעים יותר זמן אתם מבחינים ביותר פרטים. והרבה פרטים בנוף שלכם בכלל מוחבאים - מוסתרים על ידי דברים אחרים.
אך הסיפור של האצבע המורה שמצביעה פנימה שונה. פה המרחב לא מוחבא כלל. אתם יכולים לראות את כולו, בבת אחת. בתמונה אני רואה רק חלק מהחדר עם האצבע שמורה החוצה, אבל ממש פה איפה שהאצבע מורה פנימה אני רואה את כל המרחב. אין עוד מה לראות פה, שום דבר לא חבוי. תסתכלו בחוויה שלכם. המרחב הזה זה חלק ממכם שאתם לא יכולים לאבד, הוא נמצא אתכם בכל מקום כל הזמןץ

מה יותר פשוט מלראות את המרחב הזה - ולהיות המרחב הזה? המאפיינים של המרחב זה שהוא פשוט, שקוף, פתוח לחקירה, יותר קרוב מקרוב, ומכיל את הכל בתוכו..

האם זה מי שאתם באמת? האם אתם מצד אחד ריק, ובאותו הזמן מכילים את הנוף בחוץ שתמיד משתנה? כדי לגלות, פשוט תסתכלו. לראות את המרחב פה קרוב זה פשוט.

מה אפשר לעשות עם זה בחיי היום-יום?

ברגע שראיתם שאתם מרחב לעולם, פעם הבאה שאתם נמצאים בסיטואציה מסובכת, תפעלו מהמקום הזה של מרחב לעולם, המקום הבהיר הזה. תשומת לב דו-צדדית - סיטואציה מסובכת שם לבהירות פה. אתם לא דבר דבר שנקלע לסיטואציה אלא מרחב לכל מה שקורה פה. הבהירות פה לא מושפעת מהסיבוך שם. ככל שתפעלו יותר מהמרחב הקרוב, מהבהירות, גם בסיטואציות מסובכות אתם תרגישו את הזרימה. לאט לאט, דרך החוויה, אתם לומדים לסמוך על העומק של מי שאתם. צורה חייבת להיות צורה כנגד משהו אחר, אבל מי שאתם באמת, זאת לא צורה. אתם לא דבר כזה או אחר שמוגדר על ידי צורות אחרות אלא המרחב שמכיל בתוכו את כל הצורות. העומק שמתוכו העולם יוצא.

אני ממליץ לכם להתחיל לפתח הרגל להיות ער למרחב שממנו אתם רואים את העולם, המרחב שאתם רואים דרכו. בסיטואציות מסובכות, שימו לב שאתם מכילים את הסיטואציות האלה. תנו לאני האמיתי את ההזדמנות להגיב.

הניסוי הזה הוא פרקטי. המענה לסיטואציות מורכבות מגיע מלהיות פתוח לאחד, שאחרי הכל, הממציא את הבעיות הללו מלכתחילה!

See Solving Problems by Douglas Harding
& Handling Problems by David Lang


Continue with another experiment

Back to top